אובדן חיית מחמד הוא חוויה בלתי נשכחת עבור אלה אשר גידלו באהבה ובמסירות חיית מחמד. חיית המחמד היא חבר אמיתי, לעיתים משפחה של ממש. שותף יומיומי הנמצא לצידנו ברגעי השמחה והעצב. הקשר העמוק שנרקם עם חיית המחמד הוא ייחודי ועוצמתי, ולכן האובדן כואב כל כך.
בתקופה האחרונה, במהלך המלחמה, איבדנו לא מעט חברים נאמנים על ארבע. כלבים רבים נספו באירועי ה-7 באוקטובר בימים שלאחר מכן. כלבים היו חלק מהמלחמה עצמה, חלקם אף נפלו בעודם מקריבים חייהם לבעליהם. לכן הקשר הריגשי בין האדם לחיית המחמד שלו הינו חזק וכל אובדן כזה הוא עולם ומלואו .
חשוב שנבין כחברה שהאבל על חיית מחמד הוא לגיטימי לחלוטין. אין שום בושה בבכי, כאב ותחושת האובדן העמוקה. יש מקום לתת לגיטימציה לעובדים לקחת יום חופש כשהם מאבדים את חיית המחמד שלהם, בדיוק כפי שהיינו מצפים שיקבלו בעת אובדן של בן משפחה אחר. זו לא "סתם חיה" – זה חבר אמיתי שהלך.
הקהילה יכולה לשחק תפקיד משמעותי תמיכה באדם שאיבד את חיית המחמד שלו. הקשבה, אמפתיה, והכרה בעומק האובדן – כל אלה יכולים לעזור למי שמתמודד עם האבל. אפשר להציע עזרה מעשית, להקשיב, או פשוט להיות שם בשביל האדם האבל. חשוב לזכור שכל אחד מתאבל בדרכו שלו ובקצב שלו, וממש כמו אבל "רגיל" אין "דרך נכונה" להתמודד עם האובדן.
הזכרונות המתוקים, האהבה והחברות שחלקנו עם חיית המחמד שלנו נשארים איתנו לעד. ואולי זו הנחמה הגדולה ביותר – שלמרות הכאב, זכינו להכיר ולאהוב יצור מופלא שהעשיר את חיינו באינספור דרכים.
הפוסט הזה נכתב לכבודם של כמה חברים בלתי נשכחים בליבי, כלבת הילדות שלי – שושה. וכן בעלי חיים שהיו כחברים ובני משפחה : פיץ, דינו, לואיג'י ועוד. מתוקים תהיו לעד .
