כולנו מכירים מישהו, ואולי זה אפילו אנחנו, שאומר "טוב לי ככה". זה יכול להיות חבר שמעדיף לא לנהוג, קרוב משפחה שממעט לצאת מהבית, או מכר שנמנע מלערוך אירועים חברתיים. השאלה המתבקשת היא – האם זו באמת בחירה מודעת או שמא הימנעות שנובעת מחרדה?
בחירה אמיתית מגיעה ממקום של מודעות, שלווה והשלמה. כשאנחנו באמת בוחרים במצב מסוים, אנחנו מרגישים שלמים עם ההחלטה, ללא תחושת החמצה או צורך מתמיד להצדיק את עצמנו. יתרה מכך, ניהול אנרגיה הוא חלק טבעי מהחיים – לא הגיוני ולא בריא להתאמץ בכל דבר במלוא הכוח. זה בסדר גמור לבחור במה להשקיע יותר ובמה פחות.
לעומת זאת, הימנעות נראית שונה לגמרי. היא מתחילה בוויתור קטן, שמוביל לעוד ויתור, וכך מעגל ההימנעות הולך ומתרחב. אנשים שנמנעים בגלל חרדה חווים לעתים קרובות רגשות שליליים כמו קנאה באחרים שכן מעזים, תחושת החמצה, ולעתים אפילו דיכאון. ההימנעות יכולה להתחיל מדבר קטן – אולי ויתור על נהיגה בכביש מהיר, ובהדרגה להתפתח לוויתור על נהיגה בכלל, הימנעות מנסיעות, ואפילו קושי לצאת מהבית.
הסימן המובהק להימנעות הוא כשהפחד מתחיל להכתיב את סדר היום שלנו. כשאנחנו מוצאים את עצמנו מוותרים על הזדמנויות, חוויות ומפגשים חברתיים לא מתוך בחירה מודעת אלא מתוך חשש, זה הזמן לעצור ולבחון מחדש את המצב.
חשוב לזכור שיש דרך חזרה. לעתים קרובות, הצעד הראשון הוא פשוט ההכרה בכך שמדובר בהימנעות ולא בבחירה. משם אפשר להתחיל בצעדים קטנים, בקצב אישי ונוח, ובמידת הצורך – בליווי מקצועי, כדי להרחיב בחזרה את מעגל החיים שהצטמצם.
אז בפעם הבאה שאנחנו או מישהו שאנחנו מכירים אומר "טוב לי ככה", כדאי לעצור לרגע ולשאול – האם זו באמת בחירה מודעת ומשוחררת, או שמא זו הימנעות שמצמצמת את החיים? התשובה לשאלה הזו יכולה להיות צעד ראשון לשינוי משמעותי.
